בין תיאור של רצח אחד למשניהו, פרסום הפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים, הביא למבול של כתבות של משמיצי מדינת היהודים. הפרוטוקלים אינם כוללים את מלא השיחות, הם מעין סיכום ערוך של הדברים. אין בהם כל מידע חדש, אולם, הפרשנים אינם צרכים מידע חדש כדי להפגין את בורותם. פרשנים אלה, שאין ביכולתם להבין את ההוראות של משחקי מלחמה במחשב שנמכרים לכל דכפין, לא כל שכן לשחק אותם, הראו לא מכבר את יכלתם במה שכינו "מסמך גלנט".
- להעמיד לדין את גלנט!
- לפטר את ברק!
- להאריך את כהונתו של אשכנזי!
- לפטר את אשכנזי!
- אשכנזי הורה לגלי צה"ל לפרסם את הקלטת של ח"כ זועבי, קבלנית הקולות של ליברמן, כדי להסיח את דעת הציבור מעדותו בוודעת טירקל. ייתכן שהקלטת היא גם מבושלת.
- למנוע את מינויו של גלנט בשל ריב שכנים. רמטכ"ל שרב עם שכניו עוד עלול שלא להיכנע לאויב!
- לקבל את יוזמת טהרן, חמאס וחיזבאללה, ולקבוע מינויים שקופים בצה"ל, מסמל ומעלה!
- אייזנקוט יפרוש!
- אייזנקוט לא יפרוש כי איננו סומך על הרמטכ"ל ועל שר הביטחון!
- לפטר את ברק!
התמונה המתקבלת מקריאת הפרוטוקולים כי למדינת ישראל, שהופתעה והותקפה, הייתה הנהגה שקולה וחכמה. היא דנה, בלא להיכנס לפניקה, בחלופות שונות, מקצתן "מטורפות", אבל נהגה בשיקול דעת ובאמונה ביכלתו של צה"ל, לעמוד בפרץ ולנצח בלא להרחיב את הסכסוך יתר על המידה. אגב, תואר הפועל "מטורפת" מפי גולדה היתייחס לנסיעתה האפשרית לארה"ב בלא ידיעת הממשלה. הארץ משתמש בו כראות עיניו לדברים אחרים. ההקפדה על כללי עיתונאות בעיתון חלפה מן העולם עם מותו של גרשום שוקן. עוד בולט מהפרוטוקולים שכל העת היה בממשלה בעל, או יותר נכון בעלת, בית. גולדה היא זו ששאלה שלות ובחרה בין האופציות ולמעשה היא שניהלה את המלחמה והייתה מפקד עליון במובן שהחוקה האמריקנית משתמשת במונח זה. קשה שלא להתפעל מיכלתה של הסבתא הזאת, שעוד שבועיים טרם נתמנתה ראש ממשלה, היה קושי רב למצוא עובד בכיר בקונסוליה בניו יורק שיסע לקבלה בקנדי, שכן זו הייתה לדעת הכל פוליטיקאית זקנה שעבר זמנה. השוואת פעולותיה עם אלה של אובמה לגבי אפגניסטן לפי ספרו של וודוורד, מלמדת יותר מכל מי הוא המפקד העליון. מקור השגיאות שלפני המלחמה היה ביוהרה וביטחון עצמי שלא במקומו. בלא ספק ההנהגה של המדינה והצבא היו אחראים לאלה, אולם כל הציבור היה שותף להם. כנהוג במקומותינו, התקשורת היא הראשנה להפנים את הקונצפיות למיניהן ולהעצימן. אז, לא כהיום, בהעדר קשר ווידאו מיידי, הטלוויזיה הרגישה עצמה נחותה לעומת הרדיו שכתביו יכלו לשדר בזמן אמת, אם טלפון קוי כל שהוא היה בנמצא. הטלוויזיה נזקקה ליממה שלימה כדי לצלם, להביא את הסרטים פייזית ולפתחם. בדיון בחדשות הטלוויזיה ביום א' למחרת פרוץ המלחמה עסקו בתשובה ... לרדיו. ההנחה הייתה שלמחרת ביום ב' תתחיל מתקפת נגד ו"נראה את הנעלים" של הצבא המצרי הבורח. מי שהוא שאל ומה אם הדבר הזה לא יקרה. התשובה הייתה, לא ייתכן, אבל אם כך אכן יהיה הכל אבוד.
לא כך חשבו קצינים זוטרים שלחמו כאילו הם הלוחמים והמפקדים היחידים, לא כך חשבה גם גולדה. אחר כך, גם הגנרלים מסדיר ומילואים נצטרפו עליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה