יום שני, 25 באוקטובר 2010

צוות ב' – האנטי-קונצפציה

בשנות השבעים, בימי הזוהר של ההפשרה ביחסי ארה"ב וברית המועצות הקונצפציה השלטת של הממשל וגם של סי. איי. אי. הייתה שהרוסים הם שותף אמיתי והוגן לדטאנט. צוות חשיבה הידוע כצוות ב' חשב אחרת והכין מסמך לפיו היעד האמיתי של ברית המועצות הוא הפחתת היתרון הצבאי של ארה"ב, בלא לוותר כהוא זה על המטרות האימפריאליסטיות של המעצמה הקומוניסטית. בסיכומו של דבר דווקא המסמך הזה הוא שהדריך את הממשל האמריקני של קרטר ושל הבאים אחריו.

צוות חשיבה עכשיווי שמנסה ללכת בדרכי האנטי קונצפציה של קודמו, הכין מסמך בן 170 עמודים שכותרו "השריעה: איום על אמריקה." אפשר להורידו כאן. בראש צוות החשיבה עמדו שני גנרלים (של ארבעה כוכבים כל אחד) בדימוס, וויליאם בויקין, לשעבר סגן שר הביטחון לענייני מודיעין, והרי סויסטר, לשעבר מנהל הסוכנות למודיעין בטחוני. לדעתם מוסלמים רבים, לא בהכרח מחבלים, שואפים לפגוע בדימוקרטיה האמריקנית ולהשליט את החוק המוסלמי במקומו. ככל שהמדיניות להלכה ולמעשה של הממשל היא פייסנית, ויש אומרים תבוסתנית, כלפי האסלאם כך מתחזקים האלמנטים הקיצוניים האלה.

יחסי החוץ של ארה"ב אינם במוקד הבחירות בשבוע הבא. עם זה, רוב הציבור האמריקני, סולד מהצטיירותה של אמריקה כמדינה שוקעת, כפי שאחרים, כמו אירן וטורקיה, ואפילו עיתונאים כמו תומס פרידמן, רואים אותה. רבים מן הבוחרים חושדים שזו גם השקפתו של אובמה. שלא כמו שנוהגים לחשוב בארץ, לקול היהודי אין השפעה גדולה בבחירות האלה. אמנם, כפי שדווחה נטשה מוזגוביה בהארץ, תמיכת היהודים באובמה ירדה, אולם מבחינה אלקטורלית, הירידה בתמיכת השחורים והנשים, או חוסר רצונם להצביע חשובים הרבה יותר. 
לפי חכמת המוסכמות, נכונה לעשיו, הדמוקרטים יפסידו את הרוב בבית הנבחרים והרוב הקטן שיש להם בסנט יצטמצם עוד יותר. אחד הצעדים שהרפובליקנים מתכננים הוא מתן מעמד נפרד לסיוע לישראל והפרדתו מסייוע למדינות אחרות שאותו הם מבקשים לצמצם.

אפשר שאחרי הבחירות אובמה מתוך זעם על ישראל יתפתה לתמוך בהכרזה חד צדדית של הפלסטינים על מדינתם בגבולות 67 . ספק רב אם יצליח בכך, לא רק בשל מתנגדיו, אבל גם בשל הילטון וביידן, שיש להם עדיין אספירציות והם רחוקים מהתאבדות פוליטית. אף על פי כן, אובמה, סנוב, לפי הגדרת פרשן בוושינגטון פוסט, הוא אומן בכניסה למצבים בלתי אפשריים, ובמהלכים שאין בהם חכמה.

הרי ריד, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנט נלחם בשיניו על חייו הפוליטיים בנבדה. אף שהוא פוליטקאי וותיק בזירה הלאומית בארה"ב, לפי הסקרים למועמדת הרפובליקנית מטעם "מסיבת התה", שרון אנגל, סיכוי להביס אותו. שרון אנגל סבורה בין היתר שעל אמריקה לעזוב את האו"ם. בוויכוח בטלוויזיה עם ריד הוא דרשה ממנו שיהיה גבר ... לעומת ריד, המקום של חברת בית הנבחרים, שלי ברקלי (היא נולדה לוין). הוא בטוח מעבר לכל ספק אף שהיא ליברלית ודמוקרטית אדוקה. מה שמיחד אותם לעומת רבים מחבריה היא תמיכה בלתי מתפשרת ובלתי מסויגת בישראל. היא סבורה שהפלסטינים לא רוצים ולא רצו אף פעם שלום. לדעתה אובמה ביחסו לישראל פספס בגדול. היא גם מבררת על עזיבתו של רם עמנואל. טבלט מקדיש לה כתבת דיוקן שבה נטען בין היתר כי על אף תמיכתה בישראל יחסיה עם הקהילה המוסלמית בלאס ווגאס הם מצויינים.

ככל הנראה הפלסטינים טעו בכך שלא הסכימו על פשרה כל שהיא עם נתנייהו לפני הבחירות. מצבם אחריהם יהיה קשה יותר.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

על עניים ועוד עלילות הארץ

לא ייאומן כי יסופר,  הארץ, בטאון האנטי ציונים והטייקונים פרסם בשבוע שעבר, לרגל יום העוני הבינלאומי, מאמר מערכת על העוני בישראל. אולם אין מה לדאוג, מדיניות העיתון נשמרת בגדול. מי אשם בעוני? וודאי ניחשתם, העניים עצמם. לפי העיתון, אם יסכימו לתכנית וויסקונסין, או ביוצא באלה מעשיות רמייה, העוני יחלוף ויהיה כלא היה. 
העוני גדל בישראל משנה בשנה, לא בשל מעשי הקדוש ברוך הוא או הגורל או בשל מחדלי העניים. העוני גדל כיוון שלובי הטייקונים, חביבו של הארץ, שמכנה עצמו משום מה, משרד האוצר של מדינת ישראל מעברי כל הזמן כסף מהעניים לעשירים. לא פרוטות אלא מאות מליארדי שקלים במשך עשר השנים האחרונות. זו אגב, גם הסיבה לריכוזיות במשק, ושום ועדה לא תועיל דבר. 

תומס פרידמן כתב בניו יורק טיימס, כתבה שהארץ מיהר לפרסמה גם כן ובה טען שישראל נוהגת כילד מפונק בכך שלא מסכימה בעניין של מה בכך לדעתו, הקפאת הבנייה לחודשים אחדים, תמורת הסיוע של אבמה לבטחון ישראל. לפני חודשים אחדים אותו תומס פרידמן טען שהישגי שלום יחידים בין יהודים לערבים הצליחו כאשר ארה"ב לא הייתה מעורבד ואפילו מיודעת לתחילתם, כך היה עם סאדת ועם אוסלו ולכן כתב אז, מוטב שאובמה יישב בשקט. הצרה שאובמה אינו ססודל לשבת בשקט ושלא לעסוק במיקרו-ניהול. הוא לא נותן לעבוד לא להילרי קלינטון, לא לרוס ולא למיטשל. הוא משוכנע שהוא חכם מכל אדם ולכן מרבה בשטויות. לא לשווא, התורכים, האירנים ורבים אחרים, ביניהם גם פרידמן במאמר לפני כמה שבועות, סבורים שאמריקה של אובמה היא בירידה תלולה. בתנאים אלה, ה"לא" של נתניהו לפחות טקטית  נכון  ומשרת את השלום דווקא יותר מעצות אובמה והארץ. אם הפלסטינים יפנימו ששלום עושים (או לא) עם יהודים, אולי ייצא מזה דבר מה.

בידיעה אחרת, שתופיע בהארץ רק מחר, הרדיו הציבורי האמריקני, אן. פי. אר. פיטר את את פרשנו ח'ואן ויליאמס, בשל התבטאות אנטי מוסלמית. העיתונאי, אפרו אמריקני וליברלי, אמר שכשהוא עולה למטוס ורואה מוסלמים, מתעורר בליבו חשש. מה עוד אפשר לצפות מגזען פשיסטי? הרדיו האמריקני בלא ספק טעה, טעות אולי חמורה מזו של אובמה בהתערבותו בוויכוח על המסגד. לפי משאל מידי, בוושינגטון פוסט, שבו השתתפו עד לרגע זה למעלה מארבעת אלפים קוראים, 81 אחוזים מהם סבורים שהרדיו נהג שלא נכון. אגב, אף שמספר המוסלמים בארה"ב שווה פחות או יותר למספר היהודים, מספר התקריות האנטי יהודיות גבוה פי שמונה מאלו האנטי מוסלמיות. מכל מקום הפיטורין הם מתנה לרפובליקאים.

תוספת:

כעבור שעות אחדות, מספר הקוראים שהגיבו על הפיטורים עלה לששת אלפים, האחוזים לא השתנו. וושינגטון פוסט, מעוז הליברלים, כתב עכשיו, באמצע היום בוושינגטון, מאמר מערכת שלא מוצא שום פסול בהתבטאותו של ויליאמס ומגנה את הפיטורים. כצפוי, הימין חוגג ודורש להחרים את השידור הציבורי ולמנוע כל תמיכה ממשלתית בו. אני מניח שיהיו מספר אנשים ברשת הזאת שיחפשו ככל הנראה פרנסה אצל גדעון לוי.

יום שבת, 9 באוקטובר 2010

משאות נפש על מספרים ואנשים

הארץ יוצא מגדרו בשמחה על הירידה בפופולריות של ביבי, בקר וליברמן. הירידה נובעת במידה רבה ככל הנראה בשל עמדותיהם בעניין המשא ומתן עם הפלסינים, אולם את זאת אין הארץ מציין. הארץ מתעלם מסקר חשוב לא פחות, אולי יותר, על הלכי רוח של הציבור האמריקני באשר לישראל:

  • 93% של האמריקנים סבורים שארה"ב הברית צריכה להיות חרדה לבטחון ישראל.
  • 54% סבורים שארה"ב צריכה להיות חרדה מאד לביטחון ישראל.
  • 43% חושבים שאובמה פוגע בבטחון ישראל (לעומת 30% שחושבים שאיננו פוגע).
  • 52% לעומת 30% חושבים שאובמה פחות ידידותי לישראל מנשיאים אחרים.
  • 59% לעומת 27% חושבים שאין קשר בין טרור איסלמיסטי לבין ישראל.
  • 57% לעומת 12% סבורים שלא ישראל אלא הפלסטינים אשמים בסכסוך.
  • 82% סבורים שהערבים ימשיכו בעוינות גם אחרי חוזה שלום. הם כבר ימצאו סיבה.
  • 54% לא יצביעו בעד מועמד שלא מסכימים איתו בעניין ישראל, אפילו אין להם מחלקות בעניינים אחרים.
  • 78% סבורים שהסנקציות של אובמה נגד איראן לא יעילות ולא ימנעו נשק גרעיני.
  • 59% יתמכו בתקיפה ישראלית אם הסנקציות יכשלו.
  • 63% יראו בתקיפה ישראל פעולה של הגנה עצמית.
את מלא הפרטים תוכלו לקרוא כאן.

המפקד העליון

בין תיאור של רצח אחד למשניהו, פרסום הפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים, הביא למבול של כתבות  של משמיצי מדינת היהודים. הפרוטוקלים אינם כוללים את מלא השיחות, הם מעין סיכום ערוך של הדברים. אין בהם כל מידע חדש, אולם, הפרשנים אינם צרכים מידע חדש כדי להפגין את בורותם. פרשנים אלה, שאין ביכולתם להבין את ההוראות של משחקי מלחמה במחשב שנמכרים לכל דכפין, לא כל שכן לשחק אותם, הראו לא מכבר את יכלתם במה שכינו "מסמך גלנט".

  • להעמיד לדין את גלנט!
  • לפטר את ברק!
  • להאריך את כהונתו של אשכנזי!
  • לפטר את אשכנזי!
  • אשכנזי הורה לגלי צה"ל לפרסם את הקלטת של ח"כ זועבי, קבלנית הקולות של ליברמן, כדי להסיח את דעת הציבור מעדותו בוודעת טירקל. ייתכן שהקלטת היא גם מבושלת.
  • למנוע את מינויו של גלנט בשל ריב שכנים. רמטכ"ל שרב עם שכניו עוד עלול שלא להיכנע לאויב!
  • לקבל את יוזמת טהרן, חמאס וחיזבאללה, ולקבוע מינויים שקופים בצה"ל, מסמל ומעלה!
  • אייזנקוט יפרוש!
  • אייזנקוט לא יפרוש כי איננו סומך על הרמטכ"ל ועל שר הביטחון!
  • לפטר את ברק!

התמונה המתקבלת מקריאת הפרוטוקולים כי למדינת ישראל, שהופתעה והותקפה, הייתה הנהגה שקולה וחכמה. היא דנה, בלא להיכנס לפניקה, בחלופות שונות, מקצתן "מטורפות", אבל נהגה בשיקול דעת ובאמונה ביכלתו של צה"ל, לעמוד בפרץ ולנצח בלא להרחיב את הסכסוך יתר על המידה. אגב, תואר הפועל "מטורפת" מפי גולדה היתייחס לנסיעתה האפשרית לארה"ב בלא ידיעת הממשלה. הארץ משתמש בו כראות עיניו לדברים אחרים. ההקפדה על כללי עיתונאות בעיתון חלפה מן העולם עם מותו של גרשום שוקן. עוד בולט מהפרוטוקולים שכל העת היה בממשלה בעל, או יותר נכון בעלת, בית. גולדה היא זו ששאלה שלות ובחרה בין האופציות ולמעשה היא שניהלה את המלחמה והייתה מפקד עליון במובן שהחוקה האמריקנית משתמשת במונח זה. קשה שלא להתפעל מיכלתה של הסבתא הזאת, שעוד שבועיים טרם נתמנתה ראש ממשלה, היה קושי רב למצוא עובד בכיר בקונסוליה בניו יורק שיסע לקבלה בקנדי, שכן זו הייתה לדעת הכל פוליטיקאית זקנה שעבר זמנה. השוואת פעולותיה עם אלה של אובמה לגבי אפגניסטן לפי ספרו של וודוורד, מלמדת יותר מכל מי הוא המפקד העליון.
מקור השגיאות שלפני המלחמה היה ביוהרה וביטחון עצמי שלא במקומו. בלא ספק ההנהגה של המדינה והצבא היו אחראים לאלה, אולם כל הציבור היה שותף להם. כנהוג במקומותינו, התקשורת היא הראשנה להפנים את הקונצפיות למיניהן ולהעצימן. אז, לא כהיום, בהעדר קשר ווידאו מיידי, הטלוויזיה הרגישה עצמה נחותה לעומת הרדיו שכתביו יכלו לשדר בזמן אמת, אם טלפון קוי כל שהוא היה בנמצא. הטלוויזיה נזקקה ליממה שלימה כדי לצלם, להביא את הסרטים פייזית ולפתחם. בדיון בחדשות הטלוויזיה ביום א' למחרת פרוץ המלחמה עסקו בתשובה ... לרדיו. ההנחה הייתה שלמחרת ביום ב' תתחיל מתקפת נגד ו"נראה את הנעלים" של הצבא המצרי הבורח. מי שהוא שאל ומה אם הדבר הזה לא יקרה. התשובה הייתה, לא ייתכן, אבל אם כך אכן יהיה הכל אבוד.

לא כך חשבו קצינים זוטרים שלחמו כאילו הם הלוחמים והמפקדים היחידים, לא כך חשבה גם גולדה. אחר כך, גם הגנרלים מסדיר ומילואים נצטרפו עליהם.

יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

די לנו באויבים, מי צריך ידידים

הארץ נזהר מלדווח על ידיעות, אפילו מהימנות, אם הן חסרות ביקורת מספקת, לפי דעת הצנזור בהארץ, על ישראל. העיתון דורש להמשיך את ההקפאה ולקבל את "תנאיו" של אובמה.

דניס רוס וחבר
לפי לאורה רוזן בפוליטיקו, המו"מ בין ישראל לארה"ב מתנהל בעיקר עם דניס רוס, נציגו אל אובמה שנהנה מאמונם של נתניהו וברק. התהליך הזה הוא סבוך לא רק בשל עמדת הימין בממשלה, אלא גם בשל היחסים בתוך הממשל האמריקני. השיחות בין מולכו, ברק ורוס, עוקפות את מיטשל ואת קלינטון. אובמה מגבה אמנם את רוס, אולם אין זאת בהכרח תמיכה מחלטת. אני מניח שביבי יסכים להקפאה כל שהיא אם תמצא נוסחה נאותה עם רוס ואובמה יאשר אותה. 

הניו יורק טיימס כתב אתמול שלא ישראל ולא הרשות הפלסטינית ממהרות  לקבל את הבטחות הממשל. הממשל האמריקני היה מוכן לערוב לפלסטינים על גבולות מדינתם, אם יסכימו לחידוש השיחות בלא הקפאה. אבו מאזן סירב. 

ניו רפבליק הוא שבועון שמאלי למדי בארה"ב, אולם המו"ל, מרטי פרץ הוא אוהד מושבע של ישראל. לפני שבועות אחדים היה אמור לנאום בהרווארד, שהיה בה פרופסור לפני הרבה שנים, בציון יובל למחלקה למדעי חברה שם, אולם המתנגדים לישראל מנעו זאת. הם מחו על כך שכתב ביומן הרשת של:

"אבל, בכנות, החיים של המוסלמים הם זולים, במיוחד אצל המוסלמים עצמם."

אמנם, התנצל וחזר בו מהאמת, אבל הרווארד, מבצר חופש הביטוי, שאנשיו עכשיו תומכים בזכות המחאה בעת קבורה של לוחמים, ביטל את הופעתו.

אתמול בשיחה פומבית בין אלי ויזל לבין דיויד אקסלרוד, ויזל הציע שבמקום המסגד בניו יורק ראוי להקים במקום מרכז  משותף בין דתי. אקסולרוד תמך בהצעה בלשון נלהבת. ויזל גם שאל מתי אובמה יבקר בישראל. אקסולרוד השיב שראוי לעשות זאת בזמן מתאים.

ככל הנראה, מבחינת הרייטיג חשוב יותר לשמור את המקום לראשי איראן, חיזבאללה וחמס מלתת ביטוי לדיעות אחרות. חשוב יותר לתת כותרת ראשית לתמרוני תורכיה עם סין, אף שזו ידיעה "טריה" מלפני שבוע לפחות.

יום שבת, 2 באוקטובר 2010

שקלא וטריא

במגעים בין ארצות הברית, ישראל והרשות הפלסטינית, התנהגות כל צד כלפי רעהו חשובה לא פחות מהנושאים עצמם. אמינות, הדרך שבה הם מוסרים מידע אחד לשני, דבקותם בעמדותיהם, לחיצותם, השימוש שהם עושים בתקשורת וכיוצא באלה עניינים יקבעו אם המשא והמתן, יתחיל בכלל ואחרכך יצלח. אם אחד הצדדים יהיה וותרן מדי הוא יכשיל את המשא ומתן, כיוון שבכך ימריץ את האחרים להציב דרישות שבסופו של דבר יביאו לפיצוץ.

החוליה החלשה ביותר עד עכשיו היא ארצות הברית. לנשיא האמריקני אבססיה של מיקרו ניהול. זו אחת הסיבות המרכזיות של שיטפון העזיבה של ראשי צוותו, שאותו הוא מקבל בשיוויון נפש מהול בסיפוק מה. במקום לתת להילרי קלינטון או מיטשל או רוס לנהל את הדברים הוא מתעקש לעשותם בעצמו. הוא לחיץ ולא אמין. הוא משנה את דעתו כל שני וחמישי ומבטיח דברים בלא להיוועץ בצדדים אחרים. יתר על כן, כל הבטחות מנוסחות בשפה של עו"ד מדרגה שנייה, במקום להיות ברור בעמדות ולדאוג שהצד השני יבינן אותן, הוא נוקט ניסוח שבבוא העת יוכל לטעון שלא הבינו אותו או את הקונטקסט.

השאלה עתה היא את מי "יאשימו" בכישלון, אם מי מהצדדים, כאותו ילד בגן, יקח את הצעצועים וילך הביתה. לפי בן סמית בפוליטיקו, עיתון אינטרנט אמריקני חשוב, נכון לעכשיו, ידו של ביבי, בניגוד לכל הפרשנים בישראל, היא על העליונה. 

מבחינה עניינית הקפאת הבנייה לעוד שישים יום או המשכה, הים דברים חסרי חשיבות, אולם חשוב לפוצץ את הבלון של איום מתמיד בהפסקת השיחות, אם ישראל לא תקבל עמדה כל שהיא של הפלסטינים. כך או כך אם אובמה ימשיך להיות הנושא והנותן המרכזי השיחות נדונו לכישלון. אם קלינטון תעשה זאת ותציע מה שהוא דומה ליוזמת ג'נבה ותלווה זאת באיום של הפסקת הסיוע, שני הצדדים באין ברירה יסכימו. 

הארץ דורש, או יותר נכון ממשיך לדרוש, את פיטוריו של ליברמן, הפעם בשל נאומו באו"ם. דיעות שונות של שרים אינם עניין חדש. שרי הרשות הפלסטינית יוצאים בהצהרות סותרות השכם וערב, שר החוץ המצרי מתבטא אחרת מנשיאו בכל הקשור לישראל, איש לא דורש את פיטוריהם. דבריו של ליברמן, אף שרבים לא אהבו אותם לא גרמו שום נזק לישראל. הערבים מטיבי עד אבו מאזן, מבינים שאם האלטרנטיבה שהם צופים לה תתממש, הם יקבלו את ליברמן במקום ביבי. גם אובמה הבין זאת. 

אפשר לדרוש את פיטוריו של ליברמן, או של ברק, או של כל אחד אחר ובלבד שאינם עיתונאים, אולם לא תצמך לכך כל טובה לתהליך המדיני. מבחינה מעשית פרישתה של ישראל ביתינו תביא לבחירות חדשות. צירוף קדימה הוא חלום באספמיה, הימין, כולל הליכוד, לא יתן את ידו לכך. הדבר יתקע את התהליך המדיני לשנים. בישראל קשה לדעת מה יהיו תוצאות הבחירות, אולם לפחות ליברמן סבור שכוחו יעלה ולא רק בשל ה"רוסים". כדאי לזכור שליברמן עלה ארצה כשהיה בגיל של בן גוריון בעלייתו. אף שאיננו מתגורר בנאות אביב או ברעננה הוא ישראלי לכל דבר, וכך גם יהיהו בוחריו.