סוף עידן ליברמן?

בנימין נתנייהו מפלרטט עם קדימה. הוא גם מדבר על הסכם עם ארצות הברית על המשך ההקפאה תמורת חבילה כזאת או אחרת תמריצים. ספק רב עם היה נוקט בכל אלה, אלמלא ידע, או לפחות העריך שבימים הקרובים היועץ המשפטי יחליט על כתב אישום נגד אביגדור ליברמן. 

חזרה לשיחות עם הפלסטינים, תתפרש, בין היתר, כהישג של ברק, מכאן גם המשך תוקפני של הפוטש נגדו. זוהי הסיבה למועד של התקפת האהבלים. 

הארץ לא כותב על כך. הוא עסוק בסלבראים, בקידום השמאל האנטי-ציוני, בתמיכה בהרחבת העוני, ובסיקור נרחב של מעשי רצח למיניהם. קשה לצפות שיעסוק גם בזוטות כגון שינוי נרחב בממשלה.

שקלא וטריא

במגעים בין ארצות הברית, ישראל והרשות הפלסטינית, התנהגות כל צד כלפי רעהו חשובה לא פחות מהנושאים עצמם. אמינות, הדרך שבה הם מוסרים מידע אחד לשני, דבקותם בעמדותיהם, לחיצותם, השימוש שהם עושים בתקשורת וכיוצא באלה עניינים יקבעו אם המשא והמתן, יתחיל בכלל ואחרכך יצלח. אם אחד הצדדים יהיה וותרן מדי הוא יכשיל את המשא ומתן, כיוון שבכך ימריץ את האחרים להציב דרישות שבסופו של דבר יביאו לפיצוץ.

החוליה החלשה ביותר עד עכשיו היא ארצות הברית. לנשיא האמריקני אבססיה של מיקרו ניהול. זו אחת הסיבות המרכזיות של שיטפון העזיבה של ראשי צוותו, שאותו הוא מקבל בשיוויון נפש מהול בסיפוק מה. במקום לתת להילרי קלינטון או מיטשל או רוס לנהל את הדברים הוא מתעקש לעשותם בעצמו. הוא לחיץ ולא אמין. הוא משנה את דעתו כל שני וחמישי ומבטיח דברים בלא להיוועץ בצדדים אחרים. יתר על כן, כל הבטחות מנוסחות בשפה של עו"ד מדרגה שנייה, במקום להיות ברור בעמדות ולדאוג שהצד השני יבינן אותן, הוא נוקט ניסוח שבבוא העת יוכל לטעון שלא הבינו אותו או את הקונטקסט.

השאלה עתה היא את מי "יאשימו" בכישלון, אם מי מהצדדים, כאותו ילד בגן, יקח את הצעצועים וילך הביתה. לפי בן סמית בפוליטיקו, עיתון אינטרנט אמריקני חשוב, נכון לעכשיו, ידו של ביבי, בניגוד לכל הפרשנים בישראל, היא על העליונה. 

מבחינה עניינית הקפאת הבנייה לעוד שישים יום או המשכה, הים דברים חסרי חשיבות, אולם חשוב לפוצץ את הבלון של איום מתמיד בהפסקת השיחות, אם ישראל לא תקבל עמדה כל שהיא של הפלסטינים. כך או כך אם אובמה ימשיך להיות הנושא והנותן המרכזי השיחות נדונו לכישלון. אם קלינטון תעשה זאת ותציע מה שהוא דומה ליוזמת ג'נבה ותלווה זאת באיום של הפסקת הסיוע, שני הצדדים באין ברירה יסכימו. 

הארץ דורש, או יותר נכון ממשיך לדרוש, את פיטוריו של ליברמן, הפעם בשל נאומו באו"ם. דיעות שונות של שרים אינם עניין חדש. שרי הרשות הפלסטינית יוצאים בהצהרות סותרות השכם וערב, שר החוץ המצרי מתבטא אחרת מנשיאו בכל הקשור לישראל, איש לא דורש את פיטוריהם. דבריו של ליברמן, אף שרבים לא אהבו אותם לא גרמו שום נזק לישראל. הערבים מטיבי עד אבו מאזן, מבינים שאם האלטרנטיבה שהם צופים לה תתממש, הם יקבלו את ליברמן במקום ביבי. גם אובמה הבין זאת. 

אפשר לדרוש את פיטוריו של ליברמן, או של ברק, או של כל אחד אחר ובלבד שאינם עיתונאים, אולם לא תצמך לכך כל טובה לתהליך המדיני. מבחינה מעשית פרישתה של ישראל ביתינו תביא לבחירות חדשות. צירוף קדימה הוא חלום באספמיה, הימין, כולל הליכוד, לא יתן את ידו לכך. הדבר יתקע את התהליך המדיני לשנים. בישראל קשה לדעת מה יהיו תוצאות הבחירות, אולם לפחות ליברמן סבור שכוחו יעלה ולא רק בשל ה"רוסים". כדאי לזכור שליברמן עלה ארצה כשהיה בגיל של בן גוריון בעלייתו. אף שאיננו מתגורר בנאות אביב או ברעננה הוא ישראלי לכל דבר, וכך גם יהיהו בוחריו.

החוקה הסופר פשיסטית

פרופסור ניב גורדון, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניביסטת בן גוריון, סבור, לפי המאמר ("והמדינה, היא נאמנה?") שפרסם באכסניתו הארץ,  שמתקיימים יחסים כל שהם בין מדינה לאזרחיה. לדעתו, לפי "המסורת הרפובליקנית", -- ניב גורדון לא מגדיר מה היא ולא מציין מקורות כל שהן למושג הזה -- המדינה חייבת נאמנות לאזרחיה,  עבור ניב גורדון הממשלה היא המדינה, כדברים המיוחסים בטעות ללואי הארבעה עשר L'état c'est moi 

ניב גורדון כותב שאם אזרח סבור שממשלה פועלת לא נכון, אין הוא חייב למדינה נאמנות. תמיכת הרוב, כפי שנתברר לו בהפגנת סטודנטים, מחמירה את הדברים עוד יותר. מדינה, כלומר ממשלה כזאת שנתמכת על ידי הרוב, היא לדבריו פרוטו-פשיסטית. ספק רב אם ניב גורדון מבין את המושגים. יתכן וכדאי שיקבל שיעורם אצל פרופסור זאב שטרנהל, אך אולי הציונות של פרופסור שטרנהל תפריעה מדי.

כיוון שהגדרות הרפובליקה ביוון ורומא עוסקות בעיקר בחובות האזרחים (הרס פובליקה והפוליס, אינם בדיוק הרפובליקה של היום), הלכתי לחוקה האמריקנית, לראות האם, שלא כדעתו של ניב גורדון מדובר  בה גם על חובות האזרחים וזה מה שמצאתי שם:

Constitutional duties of persons under U.S. or State jurisdiction:[7]

(1) To obey laws that are constitutional and applied within their proper jurisdiction and according to their intent.
(2) To comply with the terms of legal contracts to which one is a party.
(3) To tell the truth under oath.

Constitutional duties of citizens under U.S. or State jurisdiction:[7]

(1) To preserve, protect, and defend the Constitution.[6]
(2) To help enforce laws and practices that are constitutional and applied within their proper jurisdiction and according to their intent, and to resist those which are not.
(3) To serve on juries, and to render verdicts according to the constitutionality, jurisdiction, and applicability of statute and common law, and the facts of the case.

Constitutional duties of able-bodied citizens under U.S. or State jurisdiction:[7]

(1) To defend the U.S. or State, individually and through service in the Militia.
(2) To keep and bear arms.[18]
(3) To exercise general police powers to defend the community and enforce the laws, subject to legal orders of higher-ranking officials when present.[17]

החובות האלה מחלטים ולא תלויים בדבר. דרישות הנאמנות של ליברמן, הם כאין ואפס לעומת מה שהחוקה האמריקנית מחייבת את אזרחיה.

אף על פי כן אני מתיחס בכבוד מה למאמרו של פרופסור גורדון. עיינתי ברשימת פרסומיו, רובם ככולם עוסקים באנטי ציונות, יש ויאמרו שנאת ישראל. הדיעות האלה אינן איפוא רק אמרות בעלמא, זו היא פרנסה, ופרנסה כידוע מכבדת את בעליה.

לא הבנתי, מדוע פרופסור גורדון, אדם חסר חובות למדינה, מסכים לעבוד באוניברסיטה שנושאת את שמו של בן גוריון? הוא מזכיר את ביבי ואת ליברמן, היה צריך לדעת שפרוטו- פירושו ביוונית ראשון. בו גוריון הוא הפרוטו פשיסט. לו האוניברסיטה הייתה נקראת על שמו של השייח יאסין למשל הייתה מן הסתם מקום טוב יותר להשקפתו.