בשנתיים אחרונות העיתונות והתקשורת תוקפים בחריפות את אהוד ברק, בלא שעשה מעשה או מחדל כל שהוא שיש בהם ערך "חדשותי." יש אמנם פרטים וקבוצות שונות שברק הוא כצנינים בעיניהם, מורדי העבודה, אהוד אולמרט שברק גרם לפיטוריו ומקצת מן הימין הקיצוני שנוח לחבוט בו, בשל מאמצי השלום, אולם אין ביכלתם של אלה לשלוט על כל התקשורת והעיתונות. לזה דרושה דבקות במטרה, קשרים וכסף רב. העיתונות מזמן זנחה את עקרונותיה ופועלת כבובה מכנית לפי אינטרסים של אחרים. אחרכך בא מסמך גלנט. על אף רמיזות הולכות וחוזרות קשה להניח שהזיוף והצגתו בתקשורת הם פרי בוסר של הרמטכ"ל או קבוצה של ידידיו. גם כאן התחכום מעיד על אינטרסים חזקים יותר. התנגדותו של היועץ המשפטי לועדת בריק והימנעותו ממסירת חומר החקירה למבקר המדינה, אף הם מרמזים על התערבות אדירת כוח של הונושילטון.
עתה באה ההתקפה של שני האהבלים, פואד ועיני. שניהם כידוע סוציאליסטים דגולים שמנעו העלאת שכר מינימום, אכיפה של חוקי עבודה ומשמשים בעלי ברית נאמנים לקפיטליזם החזירי של שטייניץ ונתנייהו. לעיתונות ולתקשורת שכל כך נלהבים לתקוף את ברק, אין אפילו שאלה תמימה באשר למועד ההתקפה של ענקי הרוח האלה. גם כאן ככל הנראה פועל אינטרס רב עצמה.
ייתכן שהגנתו של ברק על בית המשפט העליון ועל מעמד היועץ המשפטי הם הסיבה לכל אלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה