רות ויסה היא פרופסור לספרות יידיש ולספרות השוואתית באוניברסיטת הרוורד. היא נולדה בצ'רנוביץ ברומניה (היום אוקראינה) לאחר שהוריה ברחו לשם מווילנה ב-1940. ב-1941 המשפחה באה לקנדה. טרם בואה להרווארד, ויסה לימדה במקגיל ובאוניבסיטאות אחרות. במאמר בקומנטרי ("האצבע המאשימה של האנטישמי"), היא כותבת שהאנטישמיות היא תופעה מדינית שמטרתה לסייע פוליטית למשתמשים בה. הציונות סברה בין היתר, שמדינה של יהודים תסלק את האנטישמיות מן העולם, אולם לא כך קרה.
היטלר, שלא כדעת רבים, לא המציא את האנטישמיות הרצחנית, אלא השתמש בה כדי לעלות לשילטון. כך גם סטלין בערוב ימיו, סבר שאנטישמיות תשפר את התמיכה בו. היום רבים בין המוסלמים הולכים בעקבותיהם. השנאה של איראן לישראל וליהודים והכחשת השואה, הם כלי פוליטי, שמטרתו ליצור אהדה בעולם הערבי הסוני, שלרוב הוא חשדן כלפי האירנים. תורכיה בשימוש באנטישמיות הולכת בעקבות איראן ואכן זוכה בתמיכה של התורכים מחוץ לרצועת החוף המערבית. מה שקרוי השמאל כדרכו תומך בנושאי דגל טוטליטריים, שלכאורה יש להם כוח. השמאל של אלה הרואים עצמם למדנים, בדומה ליחסי זוגיות בין פרטים, מוקסמם מכוח. הלמדנים, כפי שכינה אותם ג'ולין בנדה, לפני מלחמת העולם השנייה, בגדו בערכי המערב, אחריו ריימונד ארון כתב על הזדקקותם לאופיום רעיוני. היום השמאל מחבק את האיסלאם הקיצוני. בארה"ב, על אף שמספר היהודים שווה בערך למספר המוסלמים, מספר הפגיעות על רקע גזעי, גבוה פי שמונה לגבי היהודים מאשר לגבי המוסלמים. אף על פי כן, השמאל זועק, "איסלמו-פוביה", ולא מזכיר את האנטישמיות. חבילות הנפץ האחרונות נשלחו לבתי כנסת בשיקגו. הכל דיברו על טרור, והכל שכחו שהטרור הוא נגד יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה