האישה באפור

רוג'ר כהן הפרשן של ניו יורק טיימס, חביבו של הארץ, ביקר במפגש על ביטחון בקנדה, שבו השתתף גם אהוד ברק, הזדעזע מהדגש על ... ביטחון. הוא נבהל מהרצינות הרבה שהעולם המערבי מתייחס לנושא זה. הוא מפחד שהקונגרס החדש עוד ידחוף את אמריקה לצעדים של ממש נגד איראן. לפני זמן לא רב, סעד לארוחת בוקר עם נשיא איראן, והשתכנע שאין להתיחס ברצינות לאיומיו של אוהב ישראל זה. בעבר כהן גם ניסה לשכנע את יוצאי איראן בארה"ב שאיראן של היום טובה ליהודים.

נזכרתי במכתב של ג'וסף אפסטין לניו יורק טיימס באוגוסט השנה שבו הודיע לעיתון על ביטול המנוי שלו. אפסטין נחשב לכותב מסות, אולי הטוב באמריקה. בעבר היה עשרים וחמש שנים עורך של אמריקן סקולר. אף שהוא כותב בקומנטרי ובאכסניות דומות, לפעמים אפשר למצוא את מאמריו גם בסלייט ובשכאלה. פורווארטס, השריד של העיתון היידי הידוע, תאר את אפסטין כאיש החכם ביותר בארצות הברית שיודע גם לכתוב. כך  התחיל אפסטין את מכתבו לעיתון המכובד:

"נהגו לכנות את הניו יורק טיימס הליידי באפור של העיתונים באמריקה. הכינוי רמז על ממלכתיות כל שהיא, על תודעת אחריות, על חזקה של מעלה ושל המידה הטובה. אבל הליידי באפור רחוקה מהיות הגברת הגדולה שהיית פעם. זה שנים שמרבה בקוסמטיקה, בשפתון כבד, בצבע מתחת לעיניים, משתמשת בחזייה מלאכותית, ומשקשקת בעקיביה הגבוהים. הפכה במקצת -- אולי ביותר מכך -- זונה, המזנזת אחרי הנוער שמתימרת להיות אתו. נשבר לי מהחתיכה הזקנה; אחרי 50 שנים החלטתי לתת לה דרור."

כתב לניו יורק טיימס, אבל אולי נתכוון להארץ, מי יודע.