כל כתבה שניו יורק טיימס מפרסם ובה קצה של ריח שמקדם את התכנית האנט-ציונית, בצד התבטאויותיה של ח"כ זועבי, ואוהבי ישראל מסוגה, זוכה בהארץ לפרסום נרחב למאמרים חשובים מזה, אין זכר בהארץ. הנה כמה קטעים ממאמרו של פול קרוגמן היום. אם נחליף את ההתיחסות ל"תהליכים" של אובמה בענייני כלכלה, ב"תהליך השלום", אולי נלמד דבר מה על ברק חוסיין אובמה. אגב, קרוגמן, חתן פרס נובל, הוא ליברל שמאלי טהור.
 |
| פול קרוגמן |
הסיבה המרכזית שמר אובמה נמצא במצב של היום היא שלפני שנתיים הוא לא הייה מוכן לאמיתו של דבר, לעסוק בעולם כפי שאמור היה למצוא. נראה שעדיין אין הוא מוכן לכך.
במבט לאחור השורש של דיכאון הדמוקרטים נעוץ בדרך שבה מר אובמה רץ לנשיאות. שוב ושוב הוא הגדיר בעיות אמריקה כבעיות של תהליך ולא של מהות -- אנחנו בבעייה כיוון שמי שהיה בשילטון לא היו אנשים שדעותיהם גרועות, אלא כיוון שהמחלקות של בעלי עניין ופוליטיקה מנעו מאנשים טובים מלהתאחד ולפתור את הבעיות.
אבל השאלה האמיתית היא האם מר אובמה יכול לשנות מנגינתו כאשר הוא נתקל בסערת בעלי העניין, שכל אחד ואחד שזכר את שנות התשעים ידע שתבוא. הוא ידע לרומם -- אבל האם הוא יודע ללחום?
עד עכשיו התשובה היא לא.
מתחילת הממשל מה שמר אובמה היה צריך לעשות הוא להילחם בעד תכנית כלכלית שמתאימה לממדי המשבר. במקום זאת הוא נשא ונתן עם עצמו, טרם היגיע לשלב של משא ומתן עם הקונגרס, והיציע תכנית שהייתה בבירור בלתי מתאימה מתחילתה ויתר על כן אחרכך הרשה לצמצם את תכניתו עוד יותר בלא למחות. והכישלון לפעול נמרצות בכלכה הוא הסיבה למפלה בבחירות מחצית הקדנציה.
קרוגמן מסיים את מאמרו במילים אלה:
אין חשיבות לכל אלה אלא אם כן הנשיא ימצא בתוך עצמו את היכולת להשתמש בכוחו ולנקוט עמדה. והסימנים לכך אינם טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה