שלושה מתוך המאמרים והדיעות של הארץ, מוקדשים היום לצה"ל.
במאמר מערכת ("אתגרי הרמטכ"ל העשרים") האלוף גלנט מתבקש להחזיר את אמון הציבור לצה"ל. לציבור, לפחות לפי הסקרים, יש את מלוא האמון לצה"ל. להארץ אין. איני חושב שהמשימה להחזיר את אמון הארץ היא חשובה. יהיו כאלה שיאומרו שדווקא טוב שלמעסיקיו של אורי בלאו, הנמלט, לא יהיה אימון בצה"ל. מכל מקום זו משימה בלתי אפשרית -- mission impossible
נחמיה שטרסלר ("צו פרישה לקריאה שנייה") מתלונן על תנאי הפרישה של קציני צה"ל. ממש גניבת כסף מהטייקונים. צריך אולי להפריט את צה"ל, למנות חברת סחר אדם מקורבת במקום אגף כוח אדם, ולמנוע אפלייה, להביא קצינים מתיילנד.
פרופסור יגיל לוי ("הזנחה תקשורתית") טועו לזכותה של העיתונות לבחון את
"... מבנה הכוח ותורת לחימה, הגישה לאופן השימוש בכוח, מודל הגיוס העתידי לנוכח הירידה בשיעורי הגיוס, תפקיד הצבא בשיטור בגדה המערבית לנוכח נסיגות ופינויים עתידיים, ועוד. ..."
ההתעלמות מהידיעות העמוקות של העיתונות במנה הכוח ובתורת לחימה היא אסון לרייטינג. ההתעלמות מדברי איוולת של פרופסורים שאיש לא יודע איך מינו אותם היא מקארטיסטית ופשיסטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה