נגד רצינות

הארץ ("ממשלה קלת דעת")  עוד לא התאושש מסילוק משטרו הנערץ, המנדט הבריטי, ותוקף בשצף קצף את התנהלות הממשלה בענין המשט.

הפעולה המשטרתית במהותה של מניעתן כניסתן של ספינות לעזה, אף שרודפי הרייטינג מציגים אותה לפחות כטרפלגר בן ימינו, מבחינה צבאית הייתה פשוטה למדי. על פני הדברים, אפילו יותר פשוטה מהרס צריף או שניים וכנגד הפגנות של נוער הגבעות בהתתחלות בלתי חוקית. לא היה מקום לדיונים ארוכים של השביעייה והקבינט הבטחוני. הרמטכ"ל והממשלה לא היו צריכים לעקוב אחרי הנעשה מהבור. לו היה כך נוהגים, היו חייבים לתחום קבע בבור ולהעביר את ניהול המדינה לעיתונאים.

צה"ל לא העריך נכון את התנהגות התורכים על המרמרה, ולא היה מספיק מודיעין. עוד לא היה מבצע צבאי כל שהוא שבו הצבא העריך נכון ובמדוייק את הכל שיתרחש ושבו לא חסר מודיעין. ככל הנראה קומנדו הכורסאות של גנרלים ואדמירלים, המכנים עצמם כתבים צבאיים ומדיניים לא יודע זאת, אולם סביר להניח שמו"ל הארץ ועורכו קראו את תיאורי הקרבות במלחמה ושלום של טולסטוי.  מדוע אין הם משתמשים בהשכלתם במאמרי העיתון?

הפעולה הצבאית נחקרה ביסודיות בוועדת איילנד, וועדה שהקים זה השנוא שלא היה בבור, הרמטכ"ל של צה"ל. ממצאי הוועדה הזאת גלויים ופתוחים לפני וועדת טירקל, ראש הממשלה ושר הביטחון. כל הוויכוח וההתפלספות על מי זורק אחריות על מי היא עורבא פרח. 

בעיקרו של דבר הארמדה, כפי שהארץ רואה אותה, לא הזיקה לישראל. צה"ל, כפי שמלמדים בקורס קצינים, דבק במשימתו וביצע אותה. הממשלה הבינה שהיחסים עם תורכיה לא הולכים לשום מקום. לא סתם איסמעיל הניה קרא לנכדו (מזל טוב!) ארדואן.  חביבו של הארץ, אביגדור ליברמן, פועל במרץ לכינון יחסי חוץ חלופיים. רוב הציבור בארה"ב ובאירופה תומך בישראל. הממשלה התירה מעבר של חומרים איסטרטגיים כחומוס וטחינה לרצועה. וועדת  טירקל, אף שהארץ פסל אותה בין היתר בשל הדימיון הגילי לפנסיונרים בעיתון שעדין כותבים בו, שחוקרת בפומבי את ראשי המדינה, זוכה להשתאות של קנאה בעולם, אפילו בתורכיה.

יש גם פגמים כמו רצינות יתר של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, שבמקום לומר את דברם בלא להתכונן יתר על המידה ובלא כחל וסרק, נעזרו בגדודים של משפטנים, יועצים אסטרטגיים ומדליפים טרם עדותם. 

אני משוכנע שצה"ל הגיב במהירות על הירי בלבנון אך ורק כדי לפגוע ברייטינג של התקשורת. לו היה ממתין בתגובתו היה זוכה למבול של עצות והשמצות. הארץ היה כותב מאמר מערכת ובו חוות דעת משותפת של הפרופסורים טיפשוניוס ומסתולי מאוניברסיטאות ברקלי ועזה לפיה, מה שקובע ביחסים בינלאומיים לעניין גבולות הוא לא מקום העץ אלא צילו. מכאן שכריתת עץ בצד הישראלי של הגבול הייתה מעשה תוקפנות שהצדיק תגובת ירי מלבנון. העיתון היה גם מזהיר את ישראל מפני תגובה הרת אסון, כפי שהיו מלחמות לבנון בעבר ולא כל שכן מלחמת 48 . עמירה הס הייתה כותבת מאמר נוגע ללב על ילד לבנוני שנפגע בכאב ראש בשל מחסור צל, עוד סימן לגזענות של ממשלת הימין.