העיתונות והתקשורת, והארץ בתוכם, דורשים חקירה מידית של מסמך גלנט -- הפרשה השבועית במדינתינו היום -- וזאת כדי להגיע לחקר האמת. ההתייצבות של כולם בצד האמת מלהיבה ומרנינה את הלב. האמנם?
המסמך, אמיתי או מזוייף, אמור היה להיכתב על ידי משרד יחסי ציבור, או יועץ איסטרטגי, או כיוצא באלה אשף שיווק. ההזדקקות בכאלה מובנת מאיליה בלא ש איש טוען כנגדה. המשטר הצרכני לא השתלט רק על הכלכלה, אלא הוא מולך שתובע את חלקו בחיים בכללותם. בין וויאגרה, בין ראש ממשלה, בין רב גנרלים, בין שחרור גלעד שליט, בין נשיא ארצות הברית -- לית נפקא מינה, השיווק הוא, והוא לבדו, שיקבע. וזה ואמת הם תרתי דסתרי. מסמך גלנט מראה את טיבו של הדבר: להפריז בתכונות הטובות, או יותר נכון באלה שקל יותר למכור של הלקוח, ולהפריז בתכונותיו הרעות של המתחרה. כדי שהשיווק יצליח, הלקוח חייב להיות בעל אגו אדיר משולב עם עם חוסר הערכה עצמית בממדים דומים. העובדה שהוא או היא הופכים לתוצר גולמי (מלשון גולם) אינם מהעניין. לו בן גוריון, אשכל ובגין, היו צריכים להתחרות עם ביבי, ברק ולבני בימינו, היו נופלים כנפול זבובים.
התקשורת מעריצה את יועצי השיווק כיוון שהם מספקים לה חומר לרייטינג אמיתי או מדומה בכל יום וכיום. הזמנים שבהם עיתונאי היה צריך לבדוק את אמיתות ההדלפה, להעיר עליה ולהביא תגובה של המתנגד או הנפגע חלפו ואינם עוד.
מעניינת גם שתיקתו של השמאל הרדיקאלי, החסיד הדגול של הקיפטליזמם החזירי. זה כפאשיזם לפניו, אמנם רוצה בשינויים פוליטיים, אולם כרת ברית עם המשטר הכלכלי הקיים. עיתן הארץ הוא דוגמה טובה לזיווג הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה