פרופסור מני מאוטנר ("לכתוב וללמד את הכל") כותב:
מותר ... באוניברסיטה .. ללמד, ... שבשלב הנוכחי בהיסטוריה שלה ישראל צריכה להביא לידי סיום את תפישת העולם הציונית העומדת בבסיס קיומה; שהקמת ישראל היתה כרוכה בפגיעה קשה בערביי ארץ ישראל; שישראל צריכה לחדול מלתפוש את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותחת זאת לתפוש את עצמה כמדינת כל אזרחיה; שעל ישראל להיות מדינה דו-לאומית; שעליה להיטמע בפדרציה מזרח תיכונית.
כל מה שישראל צריכה או לא צריכה לעשות כאן ועכשיו הוא עניין פוליטי. פרופסור מאוטנר מציין, וככל הנראה תומך בדיעות של השמאל האנטי ציוני. לליכוד, לישראל ביתינו, למרץ, ועוד כיוצא באלה מפלגות דיעות אחרות. כך גם לסופרים עיתונאים ופרשנים, כגן מרגרט אטווד ("העתיד השביעי") או ג'ורג' וויל במאמרו היום בוושינגטון פוסט ("פסחו על הדרשה על הסיכונים למען השלום של ישראל"), ויש רבים, רבים אחרים. תהיה חשיבותם של הדיעות האלה כפי שתהיה אין מקומם בשיעור באוניבסיטה אלא בשוק הפוליטי.
הפוליטיזציה של תכנית הלימודים באוניבסיטאות פוגעת לא רק ברמת ההשכלה בה אלא גם במיעוטים השוליים שנאבקים עליה. הפוליטיזציה הזאת, אם תתרחש, תביא דווקא תועלת למחזיקים בדיעות הרוב. מה שהרגיז את פרופסור ניב גורדון, הוא הרוב הפרוטו-פשיסטי, כהגדרותו, שחולק על דעתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה