אמיר אורן ("אם לבנון תלקח שוב") מסכם את את המאמר של דניאל קרצר, לשעבר שגריר של ארה"ב בישראל ובמצרים, על הצפוי בגבול הצפון. לדעתו הגבול הזה עלול להתלקח ביוזמה של חיזבאללה או של ישראל. הכל יודעים שחיזבאללה עלול לפתוח במחלמה, בזה אין כל חידוש. אולם קרצר כותב שישראל עלולה גם כן לפתוח במלחמה כדי להשמיד את מאגר הטילים של חיזבאללה. יתר על כן, סביר יותר לדעתו של קרצר, שישראל ולא חזבאללה תהיה זו שתפתח במלחמה. למה? ככה. זאת ועוד, ישראל תעשה זאת בלא להיוועץ בארה"ב ותפתיע אותה. על סמך ההנחות האלה, קרצר, בונה תסריטים מתסריטים שונים שעיקרם התוויית דרכים של אפשרויות תגובה של אמריקה.
קרצר, יהודי שומר מצוות ודובר עברית, היה בין התומכים הראשונים של אובמה בעת שזה התמודד על מועמדות ואחר כך על הנשיאות. יש להניח שהייתה לו השפעה על עמדות אובמה הראשוניות על הסכסוך הישראלי ערבי. קרצר סובר שקלינטון ודניס רוס, פעלו לא נכון במפגש עם אהוד ברק ועראפת בקמפ דייוויד. לדעתו דניס רוס היה (ונשאר) יותר מדי פרו-ישראלי. קרצר קיווה להתמנות לשליח הממשל למזרח התיכון, אולם אובמה העדיף אחרים. מסתבר שמלחמות הפקידים בוושינגטון לא שונות מאלה שבלשכות ביבי או ברק. כאשר היה מדובר על כך לפני שנתיים, הסתדרות ציוני אמריקה ואחרים מחו בפומבי. הארץ דיווח אז בקורת רוח על המינוי הצפוי.
התסריט של קרצר מגלה בורות במה שקורה באזורנו. לפי תפיסתו של נתניהו יש לעשות כמעט את הכל כדי לשמר יחסי שיתוף עם ארה"ב. דבר אחרון שיעלה על דעתו הוא להפתיע את אובמה ולפתוח בלוחמה בצפון. יתר על כן, אין ישראל יכולה לפתוח במלחמה בלי תמיכת הציבור שלה עצמה. מלחמה איננו עניין של מה בכך שאפשר להסתירו. הזזה של כוחות גדולים, תיוודע מיד למודיעין אמריקני.
ככל הנראה, קרצר, שאל אף יהדותו, איננו ידיד של ישראל, כתב את חיבורו בתגובה על פגישת נתניהו אובמה.
הדברים של קרצר נכתבו טרם ההדלפה על האשמת חיזבאללה ברצח חרירי. אפילו הדבר יתפרסם ובית הדין בהאג יפתח בהליכים, לא יהיה הפרסום casus belli לא של חיזבאללה, ולא כל שכן של ישראל.
קרצר, יהודי שומר מצוות ודובר עברית, היה בין התומכים הראשונים של אובמה בעת שזה התמודד על מועמדות ואחר כך על הנשיאות. יש להניח שהייתה לו השפעה על עמדות אובמה הראשוניות על הסכסוך הישראלי ערבי. קרצר סובר שקלינטון ודניס רוס, פעלו לא נכון במפגש עם אהוד ברק ועראפת בקמפ דייוויד. לדעתו דניס רוס היה (ונשאר) יותר מדי פרו-ישראלי. קרצר קיווה להתמנות לשליח הממשל למזרח התיכון, אולם אובמה העדיף אחרים. מסתבר שמלחמות הפקידים בוושינגטון לא שונות מאלה שבלשכות ביבי או ברק. כאשר היה מדובר על כך לפני שנתיים, הסתדרות ציוני אמריקה ואחרים מחו בפומבי. הארץ דיווח אז בקורת רוח על המינוי הצפוי.
התסריט של קרצר מגלה בורות במה שקורה באזורנו. לפי תפיסתו של נתניהו יש לעשות כמעט את הכל כדי לשמר יחסי שיתוף עם ארה"ב. דבר אחרון שיעלה על דעתו הוא להפתיע את אובמה ולפתוח בלוחמה בצפון. יתר על כן, אין ישראל יכולה לפתוח במלחמה בלי תמיכת הציבור שלה עצמה. מלחמה איננו עניין של מה בכך שאפשר להסתירו. הזזה של כוחות גדולים, תיוודע מיד למודיעין אמריקני.
ככל הנראה, קרצר, שאל אף יהדותו, איננו ידיד של ישראל, כתב את חיבורו בתגובה על פגישת נתניהו אובמה.
הדברים של קרצר נכתבו טרם ההדלפה על האשמת חיזבאללה ברצח חרירי. אפילו הדבר יתפרסם ובית הדין בהאג יפתח בהליכים, לא יהיה הפרסום casus belli לא של חיזבאללה, ולא כל שכן של ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה