לדעת פרופסור מוטי גולני ("מה לזכור ומה לשכוח") קיים כעין סיפור, שהוא מכנה נרטיב, בלא בסיס משפטי או היסטורי, שמתאר את היהודים כקרבן ומקבילו אצל הפלסטינים מתארם גם כן כקרבן. הנרטיבים האלה ניתנים לשינוי פחות או יותר בהבל פה. מחליטים מה לזכור ומה לשכוח. חובה שנרטיב של היהודים יפנים שיש גם נרטיב לפלסטינים ולהפך. אם הנרטיבים יתנגשו זה עם זה, אוי ואבוי, תפרוץ בין הצדדים מלחמת גוג ומגוג.
 |
| ישעייהו ליבוביץ בצילום של ברכה אטינגר |
המילה נרטיב, סיפור, הוא מונח שנשתרש בביקורת ספרותית וטקסטואלית בזרם המבני, הסטרוקטוראלי. ז'אן פרנסואה ליוטרד, כתב עבודה לפי הזמנת ממשלת קוויבק ובה נתקבש לבחון את השפעת התקשורת המדרנית על המדע המודרני. העבודה יצאה לאור ב-1979 בשם "המצב הפוסט מודרני -- דו"ח על ידע La condition postmoderne - rapport sur le savoir ". אף שליוטרד עצמו הסתייג ממסקנותיו בו, הספר היה ונותר מסמך יסוד בהגדרת הפוסט מודרנה. ליוטרד טען בין היתר שהסיורים הגדולים, מטה נרטיבים, שירשנו מהרנסנס כגון תבונה, התקדמות, וכאלה שנוצרו מאוחר יותר, כמו מרקיסיזם ופרוידיזם התמוטטו. המטה נרטיבים האלה אינם מייצגדים אמת מחלטת בבחינת ראה וקדש. מושג האמת הוא בעייתי גם כן. הוא טען שמוטב לבחון סיפורים קטנים יותר. ליוטרד עסק גם באומנות, בין היתר בעבודתה של הישראלית-הצרפתייה ברכה אטינגר.
מכל מקום איש לא טען, אף פעם, אפילו האדוקים בפוסט מודרניסטים, שבישיבת וועד חוקרים ציוניים ואנטי ציוניים אפשר להחליט על "נרטיב" יהיה איזה שיהיה. כדאי שהפרופסורים יקבלו הדרכה מתלמידיהם, שמהם היו אמורים להשכיל, לפי פרקי אבות, יותר מכולם. הם יכולים כמובן להמשיך ולכתוב בהארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה