בעד ההסדרים, הקומבינות ונגד העובדים

נחמיה שטרסלר ("חשמל זורם לקופת הפנסיה"), חסיד מושבע של חוק ההסדרים, תוקף את עובדי חברת החשמל בשל שכר, פנסיה והטבות אחרות . בזה אין כל חדש. עובדי חברת החשמל הם שיאנים בין המושמצים, אולי רק אהוד ברק מושמץ יותר. אולם שטרסלר בא לתרץ מדוע על אף שכרם הגבוה, מחיר החשמל בישראל נמוך יותר ממחירו בארצות אחרות. לדבריו מדובר באחיזת עינים. חברת החשמל מסבסדת את הציבור בהלוואות שהיא לווה. קשה להבין איך אפשר לאחז עיניים עשרות שנים. אפילו עיתונאי אמור לדעת לעיין במאזני חברת החשמל ולהסביר מדוע זו תפשוט את הרגל בתוך זמן קצר. לו היו כך פני הדברים הייתה זו חדשה מרעישה ממדרגה ראשונה. סקופ שהייה מביא תהילה  למי ששהביא אותו לידיעת הציבור. כל המדינה העלימה עין ממצבה הכספי של חברת החשמל עד שבא נחמיה שטרסלר ופרסם את דברו. אלא שמצבה הכספי של חברת החשמל מעניין את שטרסלר כשלג דאשתקד. הוא מבין היטב שצמצום בשכר כל שהוא, בחשבונות הלאומיים מורה על עוד מעבר הכנסות ממועסקים לעשירים ומגדיל את האי שיוויון, אין זה משנה אם מדובר בעובדי חברת החשמל או במשתכרים שכר מינימום שאין להעלותו, לפי שטרסלר.

אי שיוויון, צמצום שכר, הרחבת מעגל העוני, וריכוזיות במשק אינם רק עוון חברתי אלא גם פשע כלכלי. חסידי המקרסיזם הוולגארי כמו שטרסלר ושטייניץ, סבורים שרווחי ארגון עסקי כל שהוא, נקבעים בעיקר על ידי רמת השכר  באירגון הזה. המציאות היא אחרת לגמרי. במשך הרבה שנים תעשיית הרכב הייתה מנוף מרכזי במשק האמריקני. המכוניות שיצאו מפסי הייצור היו זולות ושכר העובדים היה גבוה. בהיי טק בישראל השכר הוא גבוה ואין שם עניים. התפיסה שהעיקר שהעובדים יהיו עניים, מאפשרת ניהול ירוד. כל שיפוצניק יכול להיות קבלן עם עובדים זרים. ראשי הממסד ותומכיהם נלחמים למען הרחבת העוני של העובדים, גידול במסים עקיפים שהעניים משלמים, צמצום המס של העשירים, וחוק ההסדרים.