פרופסור שלמה אבינרי ("מסקנות ראשונות עם נסיגת צבא ארה"ב מעיראק") איננו יכול לחזות את התוצאות של מלחמות עיראק ואפגניסטן. אף על פי כן הוא טוען שמלחמות אלה נכשלו. איך הוא יכול דעת? אפשר שהתוצאות, שאיננו יודע לחזותן, יוכיחו דווקא את ההיפך.
כמו שהערבים, או המוסלמים, או להבדיל הנשים, אינם "אותו הדבר", כך גם השיעים. השיעים הערבים בעיראק אינם רואים עצמם חלק אינטגרלי של השיעים הלא ערבים, הפרסים באירן. שהמחלוקות בין השיעים, הסונים והכורדים בעיראק הן חמורות, אולם שלושת הפלגים משוכנעים שעיראק צריכה להישאר מאוחדת ובסופו של דבר יגיעו להסכמה. עיראק אמנם איננה שווייץ, אבל החופש בה גדול יותר מאשר אצל שיאני הדמוקרטיה בעולם הערבי כמו מצרים וירדן. החופש בעיראק מאיים יותר על איראן מהסנקציות מבית המדרש הסינו-רוסי.
גנרל פטראוס הצליח בפרץ (surge) בעיראק, בשילוב של טקטיקה של סיירות וכוחות מיחדים, בריתות ושוחד של ראשי חמולות. אין סיבה שלא ינחל הצלחה דומה באפגניסטן. הקלטות הפתטיות של זאהירי ובין לאדן מעידות שאל קאעדה מתחרה עם נסראללה על מקומות מסתור.
 |
| רובוט באפגניסטן |
מדינה כפי שאנו מכירים אותה הוא תוצר חדש. עוד בימי הבינים המאוחרים, כל זמן שוואסאל המשיך להיות נאמן למלך צרפת, היו נתיניו "צרפתים", ברגע שהחליף את מלכו במלך גרמניה, הפכו "גרמנים" בלא שום מחאה. גבולות של המדינות אכן נקבעו על ידי כוחות אימפריאליסטיים או אימפריאליים. כך קמו הרבה מדינות במזרח התיכון, אולם לא רק שם. כך נעשתה חלוקת אירופה המזרחית והמרכזית אחרי מלחמת העולם הראשונה. פרט להשקפת עולמם של תנועות לאומיות קיצוניות מעולם לא הייתה זהות בין לאום ומדינה, כפי שפרופסור אבינרי חפץ.
היו הבדלים רבים בין מדיניות קלינטון, בוש ואובמה, אבל למרבה הפלא, אצל שלשתם היה קונצזוס בין דמוקרטים ורפובליקנים על מדיניות חוץ. ארצות הברית אינה חוששת מלהשתמש בכוחה בהגנה על מה שהיא רואה אינטרס חיוני. למזלנו.
קשה לחזות את תוצאות המלחמות האלה, אבל לא קשה לחזות את העולם בלא שהיו פורצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה